לא כל התאים מזדקנים באותו הקצב: המחקר שמשנה את כל מה שחשבנו על הזדקנות

במשך שנים התרגלנו לחשוב על הזדקנות כתהליך ביולוגי אחיד שמשפיע על כל הגוף במקביל, אך מחקר חדש מציע זווית מפתיעה שמשנה לחלוטין את התמונה. המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Communications, חושף כי ההזדקנות היא עניין אינדיבידואלי ברמת התא. אפילו באותה רקמה, תאים סמוכים בעלי גיל כרונולוגי זהה יכולים להיות רחוקים שנות אור מבחינה ביולוגית.

החוקרים, ד"ר חגית מסיכה, פרופ' טומי קפלן (שניהם בוגרי העברית) ופרופ' הוארד סידר מהאוניברסיטה העברית, יחד עם פרופסור וולף רייק ממכון בברהאם שבקיימברידג', עקבו אחר שינויים כימיים ב-DNA. במקום למדוד ממוצע של מיליוני תאים, הם בחנו אותם אחד-אחד וגילו שרקמות הן פסיפס מרתק של תאים צעירים לצד כאלה שמזדקנים בקצב מואץ. תאים שמתחלקים מהר יותר נוטים להיכנס למסלול המואץ הזה וצוברים שינויים המקושרים למחלות רבות. במקרה אחד מדהים, שערות לבנות ושחורות מאותו אדם הראו חותם גיל אפיגנטי שונה לגמרי, מה שמוכיח את הטענה שהזדקנות אינה אחידה.

ההבנה הזו היא לא סתם פיסת טריוויה מדעית מגניבה. היא משנה את חוקי המשחק עבור מחלות שמתחילות בתאים בודדים כמו סרטן או ניוון עצבי. ד"ר מסיכה מציינת שהרעיון לפיו שני תאים שכנים מחזיקים בגיל ביולוגי שונה פותח מסגרת הבנה חדשה. פרופ' קפלן מוסיף שההסתכלות הפרטנית מאפשרת לזהות את התאים הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר להניע מחלות ופרופ' סידר מסכם כי ההבדלים הללו מסבירים כיצד צרות בריאותיות מתחילות בקטן לפני שהן מתפשטות בגוף. זהו צעד משמעותי לפיתוח אסטרטגיות מבריקות שיעזרו לעכב את התהליך.

למחקר המלא >>>