חדשות

פעם לירושלים, לעיר שבה כל אבן מספרת סיפור, עלתה מניו-יורק ילדה בשם אלישבע באומגרטן. כבר בגיל צעיר היא לא הסתפקה בלקרוא ספרים ולשמוע סיפורים - היא רצתה לדעת איך הם נכתבו, מי כתב אותם ומה קרה לאנשים אשר כלל לא נכנסו לסיפורים. בייחוד נשים, ילדים וכל מי שלא היה רב או מלך.

היא הלכה ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית והמשיכה לדוקטורט, שבו חקרה איך נראו החיים של אמהות וילדים יהודים באשכנז של ימי הביניים. לא, לא רק מה הם אכלו – אלא איך הם חיו, איך הם אהבו, איך הם התמודדו עם החיים. היא גילתה שההיסטוריה לא שייכת רק לגיבורים – אלא גם לגיבורות ולכל מי שחי בין השורות.

אחרי פוסט-דוקטורט בארה"ב, היא חזרה לארץ והפכה לפרופסורית באוניברסיטת בר-אילן, שם ניהלה את המרכז לחקר האישה ביהדות. אבל היא לא עצרה שם - היא חזרה לעברית ובימים אלו ממש פרופ' אלישבע באומגרטן מונתה לדיקנית הפקולטה למדעי הרוח. כן, היא עכשיו אחראית על ההיסטוריונים, הפילוסופים והבלשנים.

המחקרים שלה עוסקים בדברים הכי יומיומיים – כמו נישואין, מיילדות ואפילו איך נשים יהודיות הבינו את סיפורי התנ"ך. עושה את זה עם עומק, רגישות וקריצה של מי שיודעת שהעבר הוא לא רק נוסטלגיה, אלא מראה לעתיד. הספרים שלה זכו בפרסים, המאמרים שלה מצוטטים בכל העולם והיא עצמה הפכה לדמות מרכזית במדעי היהדות. אבל אם תשאלו אותה, היא כנראה תגיד שהיא פשוט אוהבת סיפורים – במיוחד כאלה שלא סופרו עד עכשיו.

מחקר ישראלי חדש מגלה שחלבונים שקשורים למחלת אלצהיימר – אותם עמילואידים מעצבנים שיוצרים גושים דביקים במוח – מושפעים לא רק מהכימיה שלהם, אלא גם מהכיוון שבו האלקטרונים שלהם מסתובבים! כן, מסתובבים. זה נקרא "ספין" וזה בערך כמו לבחור אם לרקוד ימינה או שמאלה במסיבת ריקודים מולקולרית.

החוקרים, בהובלת יעל קפון, דוקטורנטית מהמכון לפיזיקה יישומית מהאוניברסיטה העברית (שכנראה יודעת איך לגרום לאלקטרונים לרקוד), בהנחיית פרופ' יוסי פלטיאל (שניהם בוגרי העברית, אגב) ובשיתוף פעולה עם פרופ' אהוד גזית מאוניברסיטת תל אביב, גילו שכאשר שמים את החלבונים על משטחים ממוגנטים – כלומר כאלה שיש להם כיוון מגנטי ברור – הם מתנהגים אחרת לגמרי. אם המגנט פונה לכיוון מסוים, החלבונים יוצרים פי שניים יותר סיבים, וחלקם אפילו ארוכים פי 20. אם הופכים את הכיראליות (הידיות המולקולריות שלהם), אז גם התוצאה מתהפכת. כאילו החלבונים אומרים: "אה, ככה אתה רוצה לשחק? אז בוא נראה לך!".

זה קשור לתופעה שנקראת CISS – סלקטיביות ספין מושרית בכיראליות – שהיא כמו אפליקציה שמחברת בין כיוון הספין של אלקטרונים לבין איך מולקולות מתנהגות. עד עכשיו השתמשו בזה בעיקר בכימיה ובחומרים, אבל עכשיו זה נכנס גם לביולוגיה, ופותח דלתות חדשות לגמרי.

החוקרים חושבים שבעתיד נוכל להשתמש בטכנולוגיות מגנטיות כדי לשלוט על איך חלבונים מתאגדים – אולי אפילו לעצור את היווצרות הסיבים המזיקים האלה. זה יכול לעזור לא רק באלצהיימר, אלא גם במחלות אחרות שקשורות לעמילואידים.

אז כן, מסתבר שלפעמים כדי להבין את המוח – צריך לחשוב כמו פיזיקאי. או לפחות לדעת מה הספין של האלקטרון שלך.

למחקר המלא בכתב העת ACS Nano >>>

חיים ישראל, האסטרטג הגלובלי הראשי של בנק אוף אמריקה (ובוגר העברית, כמובן), קורא לבינה מלאכותית "מחשב קוונטי לעניים" - היא אמנם חכמה, אבל רק עושה סטטיסטיקות. מחשוב קוונטי? הוא כמו בינה מלאכותית על סטרואידים, כפול מיליון. הוא יכול לשנות את כל מה שאנחנו מכירים – מפארמה ועד סייבר, מביג דאטה ועד בלוקצ'יין.

תארו לכם מחשב כל כך חזק שתוך חמש דקות הוא מסוגל לבצע חישוב שלוקח למחשב הכי חזק בעולם יותר זמן ממה שהיקום קיים. כן, זה אמיתי. היום אנחנו מייצרים כמויות מטורפות של דאטה – 400 קווינטיליון בייטים ביום (זה מספר עם 18 אפסים). אבל אנחנו יודעים להשתמש רק באחוז אחד ממנו. המחשבים שלנו פשוט לא עומדים בקצב. מחשב קוונטי? הוא בא לשבור את המגבלות האלה ולתת לנו גישה לכל הידע הזה - כאילו פתאום קיבלתם גישה לכל הסודות של היקום.

הטכנולוגיה מתבשלת, המדינות הגדולות משקיעות מיליארדים והמרוץ בשיאו. ישראל? היא קצת מאחור, למרות שיש כמה סטארט-אפים ומיזמים. כמו ש-ChatGPT הפתיע את כולם, גם מחשוב קוונטי יכול להופיע פתאום ולשנות את כללי המשחק.

בראיון מרתק לכלכליסט, חיים מספר על הדו"ח הדרמטי שפרסמה המחלקה בראשותו, נותן כמה תחזיות ומעלה נקודות חשובות.

מוזמנות ומוזמנים ליהנות >>>