שומשום מוגדר כגידול יתום, שהמחקר המדעי המודרני כמעט פסח עליו, מכיוון שהוא לא גדל באופן מסחרי במדינות המערב. בשנים האחרונות מגלה העולם את הערכים התזונתיים ואת סגולות הטעם של הזרעים עתירי הברזל והשמן – כ"מזון על", ומתקשה להגביר את קצב הייצור המוגבל עקב שיטות העיבוד המיושנות המקובלות באזורי הגידול המסורתיים. "רעב סמוי", הינו הכינוי לאחת הבעיות השכיחות ביותר בעולם, הקיימת במדינות מתפתחות ומפותחות כאחת ונובעת ממחסור תזונתי במינרלים חיוניים שנוצר בשל תזונה לקויה ולא מגוונת. בריאותם של יותר מ-2 מיליארד אנשים בשנה נפגעת מתופעה זו, לעתים באופן חמור ובלתי הפיך.
זרעי צמח השומשום, המוכרים לנו כל כך מהלחמניות והטחינה אותן אנו צורכים, אוצרים בתוכם ערכים גבוהים של מינרלים חיוניים לתזונת האדם: כגון אבץ, ברזל, סידן וכו' אשר הובילו להגדרתו כ"מזון על". מאמר חדש שפורסם בימים אלה, מסכם מחקר רב-שנתי מעבודת הדוקטורט של נעמה טבול במעבדה של פרופ' צבי פלג, וחושף לראשונה את הבסיס הגנטי המכתיב את תכולת הנוטריינטים (יסודות חיוניים כמו ברזל, אבץ, מנגן ועוד) בזרעי השומשום. המחקר בחן את השונות הגנטית באוסף רחב של קווי שומשום מכל העולם, וע"י פיתוח אוכלוסיית מיפוי ייחודית מהכלאה של קווים מבטיחים הצליח למפות אתרים בגנום של השומשום המשפיעים על מבנה הצמח, היבול ותכולת הנוטריינטים בזרע. באמצעות שילוב בין אפיון מעמיק של ההבדלים במופע הצמח (הפנוטיפ) לשיטות מתקדמות של ריצוף גנטי הצליח צוות החוקרים לשפוך אור על חלק מהמנגנונים המשפיעים על תכולת הנוטריינטים בזרעי השומשום.
שיתוף פעולה עם פרופ' רם רייפן וציפי ברקוביץ מהמכון לביוכימיה, מדעי המזון ותזונה, בחן את הזמינות של אותם נוטריינטים לאדם מבחינה תזונתית, תוך שימוש במערכת מלאכותית חדשנית המדמה את תהליך העיכול בגוף האדם. באמצעות מערכת זו בחנו החוקרות והחוקרים, האם ריכוז המינרלים ההתחלתי בטחינה משפיעה על כמות הנוטריינטים הנקלטת בגוף האדם. מתוצאות העבודה עולה כי בשומשום זמינות ברזל גבוהה, מעל ומעבר לכל מקורות המזון הצמחיים שנבדקו, ומקבילה לכמות הנמצאת בכבד עוף. תוצאות מחקר זה, יחד עם עבודות נוספות שנעשות במעבדה של פרופ' פלג, מניחות את התשתית לטיפוח ופיתוח עתידי של קווי שומשום עתירים במינרלים חיוניים שיאפשרו את החזרתו של גידול השומשום לגדולתו בישראל ובמקומות נוספים בעולם.
למאמר שהתפרסם במגזין ג'ינס >>>
